הצום - חלק א' I פרק 6

כולנו צריכים את הבום בשביל להתעורר. יש כאלו שמספיקה להם סתירה. יש כאלו שעד שמכונית לא תעבור עליהם, לא יבינו שמשהו בחיים שלהם צריך להשתנות. במקרה שלי זו היתה משאית, שלפעמים מרגיש שגם החליטה לחזור אחורה ולחנות ברוורס.

8.10.15 - אחרי טיול לספרד שלא בדיוק הלך לפי הציפיות, חזרתי לארץ. לילה לבן ראשון..לילה לבן שני..וכך חלפו להם כמה חודשים טובים של לילות לבנים, כדורי שינה והסתובבויות סהרוריות ברחובות תל אביב באישון לילה..תוך כדי ניסיונות הרדמות אינסופיים בבית על רהיטים, משטחים, ואתרים שונים בעיר. הקושי לדבר עדיין היה קיים בגלל הפציעה. אליו, פתאום כך ביום בהיר אחד, התווספה רגישות נוראית באוזניים. אפילו ללכת ברחוב הראשי נהייתה משימה בלתי אפשרית. כל צפירה של רכב גרמה לרצות להתחפר באדמה, או לנוס לחדר המדרגות הקרוב בשביל לברוח מהרעש..שלא לדבר בכלל על להקשיב/לעשות מוזיקה. אטמי האוזניים הפכו בשבילי למוצר צריכה בסיסי.

ללא שום אבחנה, הרופאים רשמו את הדבר היחיד שהם יכולים לרשום לאדם שסובל מכאבים לא מוסברים – ציפרלקס (הרי זה הכל בראש) לא היתה יותר מוזיקה או הופעה טובה. פרשתי מעבודת ההוראה בבית הספר המדהים שבו עבדתי שהיה בשבילי כמשפחה, ושיחה בווליום סביר פלוס עם אנשים, נהייתה קשה מנשוא. סחרחורות וערפול כללי, שתירצתי לעצמי כהאנג אובר (מחשבה שאימצתי בשביל להמשיך לתפקד) ועוד שלל תופעות, ליוו אותי 24/7.

.היה חושך מוחלט, שפשוט כבר לא זיהיתי את עצמי

התנסות בתזונת פליאו וחצי שנה בתזונת 801010.. אינספור שעות של הרצאות ביוטיוב וספרים על תזונה חשפו אותי לעולם הריפוי הטבעי. קראתי המון על צומות רפואיים ועל המנגנון שעומד מאחוריהם. אז מה קורה בצום שכזה? העיקרון לא יותר מדי מורכב. במשך שבועיים שלושה, לפעמים יותר, שותים רק מים. לא מעמיסים על מערכת העיכול, מה שמפנה יותר אנרגיות והופך אותן לזמינות לגוף, כך שיוכל לתקן את עצמו. ככה, כל כך פשוט. כל החלקים שבפאזל הסתדרו במדויק.. ונתנו לי קצה חוט חדש. בעוד שבאותה התקופה, זו שליוותה אותי (ידועה בתחום התזונה הטבעית )בתהליך שעשיתי, החליטה להתנער בטענה שאין לה מושג מה קורה איתי ו"היא חייבת לעשות לעצמה כסת"ח", ורופא אחר הודה שאין לו שום הסבר הגיוני למה שקורה, זה היכה בי. אין לנו אלא לקחת את הבריאות של עצמנו, בידיים שלנו. ולא להפקיד אותה בידיו של אף אחד אחר. באותו הרגע הגעתי למסקנה. להלחם ראש בראש בגוף שלנו זה קרב אבוד. הוא יותר חזק מכל אנטיביוטיקה או סטרואידים שנועדו להחליש אותו. אין שום היגיון בלדחוף לעצמי כדורי רעל שמדכאים את מערכת החיסון, ולהרוג את המנגנון היחיד שנועד להגן עליי.

הגיעה השעה לשנות אסטרטגיה. ללכת איתו יד ביד, בתהליך קשוב ועמוק בשביל להבין מה הוא צריך והעיקר- לעשות הכל, רק לא לדחוף לעצמי סטרואידים שוב לגוף.. מרגע זה, אתן לגוף ולנפש את התנאים המושלמים ביותר להחלמה, ואגיע לשם. ייקח כמה זמן שייקח.. מיד הזמנתי כרטיס טיסה למרכז הצומות של לורן לוקמן. לא ידעתי בבטחון לקראת מה אני הולך, אבל האמנתי בלב שלם, שזה יותר טוב מהמציאות שחוויתי באותה התקופה. מיד הודעתי למקום העבודה שאני נוסע לחודש וחצי, למשפחה ולחברים, וכעבור כמה ימים כבר הייתי על המטוס בדרך לקוסטה ריקה.. ולא בשביל גלישת גלים.